החלטה בתיק בש"א 1161/08

1.       לפני בקשה לצירוף בעל דין שהוגשה ע"י דור אנרגיה (1988) בע"מ (להלן: המבקשת), המבקשת לצרפה כנתבעת בתובענה של בתי זיקוק לנפט בע"מ (להלן: בז"ן או המשיבה) כנגד תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ (להלן: תש"ן), סונול ישראל בע"מ, פז חברת נפט בע"מ ודלק חברת הדלק הישראלית בע"מ (שלוש האחרונות יכונו כאן: חברות הדלק) .

          המשיבה מתנגדת לבקשה. חברות הדלק השאירו את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

2.       המבקשת, הינה חברת דלק אשר נוסדה בשנת 1988.

3.       בשנת 1992 יצא צו פיקוח על מצרכים ושירותים (הסדרים במשק הדלק) שבמסגרתו חויבו חברות הדלק והמבקשת להחזיק עבור מדינת ישראל מלאי חירום של נפט גולמי, בתנאים ובמקומות שנקבעו בצו. בפועל החזיקו המבקשת וחברות הדלק מלאי זה בטרמינל בקרית חיים. המתקן בקרית חיים הוא בבעלות תש"ן ותופעל בתקופה הרלבנטית על-ידי בז"ן.

4.       בשנת 1997, לאחר שנתבקשו המבקשת וחברות הדלק על-ידי מנהל הדלק להעביר את מלאי החירום למתקן באשקלון, טענה בז"ן כי לא ניתן להעביר ממקומם 39,000 טון מתוך הנפט הגולמי, מאחר והפך לבוצה. כתוצאה מכך נשארו 39,000 טון ה"בוצה" בטרמינל בקריית חיים.

5.       בשנת 2002 הגישו חברות הדלק (ללא המבקשת) תביעה (ת"א 4375/02) כנגד מדינת ישראל - מנהל הדלק, בז"ן ותש"ן, בטענה שהאחריות להפיכתו של 39,000 טון מלאי נפט גולמי ל"בוצה" מונחת על הנתבעים, כאמור.

6.       בעקבות תביעת חברות הדלק, הגישה המדינה תביעה כנגד חברות הדלק, בז"ן, תש"ן והמבקשת (ת"א 6040/04). תביעה זו נשענת על העובדה שתמורת החזקת מלאי החירום של הנפט הגולמי על-ידי חברות הדלק והמבקשת, שילמה המדינה דמי אחסנה וביטוח. מאחר ו- 39,000 טון מלאי חירום של נפט גולמי נמצא כ"בוצה" המדינה תבעה השבת  הכסף ששילמה על מלאי זה שדווח לטענתה כנפט גולמי, וכתוצאה מכך שילמה עבורו דמי אחסנה וביטוח כמלאי חירום למרות שלא שימש כך.

7.       בהמשך, במסגרת פעולות תפעול שוטף שביצעה תש"ן בטרמינל קריית חיים, הודיעה תש"ן שישנם 30,000 טון נפט גולמי אשר אינם משויכים רישומית לאף אחד מלקוחות תש"ן. הודעה על כך נשלחה לבז"ן ביום 15.4.04.

8.       בעקבות הודעה זו הגישה בז"ן תובענה זו (ת"א 7502/05, להלן: התביעה), כנגד תש"ן וחברות הדלק, אשר בה היא תובעת סעד הצהרתי שיקבע כי כל כמות הנפט הגולמי שאיננה משויכת רישומית לגורם אחר, תירשם על שמה.

          מאחר שהמבקשת לא צורפה כנתבעת בתביעת בז"ן הוגשה על-ידה בקשה זו.

9.       המבקשת טוענת שכשאר חברות הדלק הנתבעות, היא בעלת זכויות במלאי המצוי בטרמינל בקריית חיים, אותו מלאי שבז"ן מבקשת להצהיר שהוא בבעלותה. לשיטת המבקשת, היא מהווה בעלים של 1,120 טון מתוך הנפט הגולמי שנמצא לפי הודעת תש"ן ללא משויכות רישומית.

10.     המבקשת מוסיפה כי על בז"ן היה לצרפה לתביעה כמי שעשויות להיות לו טענות בנוגע לנפט הגולמי שנמצא. עוד טוענת היא כי ללא צירופה עלול בית המשפט ליתן פסק דין אשר יפגע בזכויותיה , מבלי לשמוע את עמדתה וטיעוניה. בנסיבות אלו, היא מהווה, על-פי הנטען, צד דרוש להליך ואי צירופה עלול לפגוע בתוקפה של כל החלטה שתתקבל בהיעדרה.

          לסיכום, לשיטת המבקשת, צירופה דרוש בכדי שבית המשפט יוכל לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה, כלשון תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

11.     אין מחלוקת שהמבקשת, כאחת מחברות הדלק, חויבה להחזיק מלאי חירום בטרמינל בקרית חיים, ואין גם מחלוקת שלא הוחזרה לרשותה כל הכמות ש"הופקדה". מכאן, שלא ניתן בשלב זה לשלול את האפשרות שהתביעה של בז"ן מתייחסת גם לנפט שבבעלות המבקשת. די בכך כדי להצדיק על-פי הדין את הצירוף המבוקש, כעולה מהפסיקה והספרות המשפטית שהמבקשת הפנתה אליהן. אכן, ללא צירוף המבקשת, עלול בית המשפט ליתן פסק דין הפוגע בזכויותיה. דברים אלו נאמרים בכפוף לנושא ההתיישנות, שיידון להלן.

12.     בז"ן טוענת מנגד כי התנהגות המבקשת לימדה שאין לה תביעת זכות כלשהי במלאי: המבקשת לא תבעה את בז"ן (יחד עם חברות הדלק) לגבי 39,000 טון מלאי הנפט הגולמי שהפך ל"בוצה" דבר אשר גרר, לטענת בז"ן, את התיישנות תביעת המבקשת לגבי המלאי הנ"ל. בגדר טענת ההתיישנות, טוענת בז"ן שמרוץ ההתיישנות החל מיום 8.12.97, זמן שליחת מכתב ההודעה בדבר המלאי שהפך ל"בוצה" למנהל הדלק ואשר העתקים ממנה נשלחו לחברות הדלק ולמבקשת.

13.     המבקשת משיבה על כך, שמניין תקופת ההתיישנות אינו מתחיל בשנת 1997, מאחר שבמכתב זה טענה המשיבה שהנפט אינו קיים (אלא מצויה בוצה), ורק ב-15.4.04 גילתה תש"ן כי נמצא חלק ניכר מאותו נפט שנטען בשעתו כי הפך לבוצה. זהו המועד הראשון בו נודע כביכול על קיומו של הנפט (שנעלם), ורק ממנו יכולה להימנות תקופת ההתיישנות. אציין כי לא הובהר מתי קיבלה המבקשת הודעה על גילוי הנפט, לאחר שנשלחה ההודעה מתש"ן לבז"ן.

14.     בשלב זה אין בידי לקבוע כי היה ביד המבקשת להבין בעת מתן ההודעה על הבוצה, שיותר מאוחר יתחוור שיש במקום כ-30,000 טון נפט גולמי ולא בוצה. ויוטעם, על פני הדברים, בוצה אינה זהה לנפט גולמי, כעולה מהטענות שהצדדים העלו בכלל התיקים בהם הם מעורבים, כמפורט לעיל, ולכאורה אין לבוא אל המבקשת בטענות על שלא הצטרפה לתביעה בעניין הבוצה. מאידך, נראה כי גם אין לבוא למשיבה בטענה מדוע לא צרפה את המבקשת לתביעה, מאחר שניתן היה להסיק מאי-הצטרפותה של המבקשת לתביעה כי אין לה יותר עניין בנפט ש"הפקידה" ושטרם חזר לרשותה. אכן, אין זו המסקנה ההכרחית מהתנהגות זו. כאמור, מבחינת המבקשת, סבירה לכאורה גם הטענה שלא היה לה עניין להגיש תביעה, מאחר שאז דובר על בוצה ולא על נפט גולמי. אפשר גם שהמבקשת סברה כי אין להטיל על בז"ן את האחריות להיווצר הבוצה, ולכן לא ראתה לנכון להצטרף לתביעת חברות הדלק, אבל, משנמצא במקום נפט גולמי, השתנתה מבחינתה התמונה. מכאן, שהגילוי הרלבנטי לתביעה הוא לכאורה - ובטרם נשמעו הראיות - אינו קודם להודעת תש"ן לבז"ן מיום 15.4.04, וממועד זה טרם חלף מועד ההתיישנות, אפילו אם נודע למבקשת על ההודעה בו ביום.

15.     מהאמור עולה, כי טענת בז"ן, כי עומדת כנגד המבקשת טענת התיישנות, טעונה בירור עובדתי ואין מקום להכריע בה על הסף. גם אין מקום לדון כבר בשלב זה בשאלה אם תוכל המבקשת להגיש תביעה שכנגד. שאלה זו עצמה תלויה בהכרעה לגבי אותן עובדות.

16.     לאור האמור, אני נעתרת לבקשת צירוף המבקשת כנתבעת, וקובעת כי כתב התביעה ייראה כמתוקן וככולל את המבקשת. המבקשת תגיש כתב הגנה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.